אמא בואי נתחלף - איך להבין מה הילד רוצה וצריך מאיתנו 

מידי ערב אני זו שמקלחת את ביתי בת ה-3.
ערב אחד בעודי יושבת לצד האמבטיה התחלתי להפליג במחשבותיי,
כאשר בין מחשבותיי אני מנסה להתייחס אליה,
לשחק איתה ויחד עם זאת לבדוק שהכול מתנהל בצורה סבירה והיא לא עשתה סלטה לאחור.

הגענו לחלק של השירים ומחיאות הכפיים. פתאום אני שומעת אותה אומרת לי
"אימא, בואי נתחלף". ואני שואלת "במה נתחלף?" היא עונה "בידיים".
עניתי לה שאי אפשר להתחלף בידיים, הידיים האלה שלי ואלה שלה.
היא אמרה לי "לא, הנה מתחלפים" והגישה לי את ידיה ואני הגשתי לה את ידיי, והתחלפנו.

אז למה אני מספרת לך את זה,
מה לאמבטיה וחילופי ידיים בעניין החשיבות שבהבנת הילד שלנו?

אצל ילדים עולם הדמיון חי וקיים בכל רגע נתון. ברוב שעות המשחק שלהם
הם נמצאים במקום הזה. אפשר לראות זאת כאשר הם מעמידים פנים
שהם שודדי ים או אבירים, נסיכות ומלכים, משחקים בבובות ועוד ועוד..

כאשר הילד נמצא בעולם הדמיון הוא נמצא במרחב שבו החוקים יכולים להשתנות.
זהו מרחב שבו הילד מרגיש הכי אותנטי, ונוצר חיבור למחשבות ולרגשות שלו
באופן בלתי אמצעי. דברים שעבר במשך היום, סיפורים ששמע, סרטים שראה,
כולם הופכים להיות חלק מהמשחק. שם הכול אפשרי,
ומאחר שהכול אפשרי אז ניתן להגיד ולעשות הכול.

אם נקשיב היטב למה שהילד שלנו אומר בשעה שהוא משחק,
נוכל להכיר צדדים חדשים שלא ידענו עליו, לדעת מה באמת הוא מרגיש וחושב,
כך נוכל להבין מה באמת הוא רוצה וצריך מאיתנו.  
כמו כן נשפר משמעותית את התקשורת איתו וכתוצאה מכך
גם ההורות שלנו תהפוך להורות יותר נוכחת, מעשית ושמחה בחלקה.

עניין נוסף לא פחות חשוב: ילד בעל עולם דמיון מפותח הוא ילד
שיוכל להתמודד עם שינויים ובעיות שהעולם מזמן לו בצורה טובה ובריאה יותר.

אסיים בתיאור קטע מתוך סרט שאני מאוד אוהבת "המרדף אל האושר"
בכיכובו של ווילי סמית.
בסרט הוא משחק אב לילד בן 5 שנזרק לרחוב עם בנו.
לילה אחד הם מוצאים עצמם ללא בית וללא כסף בתחנת הרכבת התחתית.

האבא מחליט שאם כבר לבלות את הלילה ברכבת התחתית עם ילד בן 5,
אז לפחות כדאי שיבלו אותו במקום יותר מוגן, שלמרבה הצער מתגלה
כשירותים הציבוריים. הוא צריך להביא את ילדו להבנה שזהו המקום
שבו הם הולכים לבלות את הלילה, ומבין שאינו יכול להגיד לו את זה ישירות.
לכן הוא מתחיל לשחק איתו משחק דמיוני, בו הם נמצאים בעולם עם דינוזאורים,
וצריכים למצוא מקום בטוח ללילה.

אט, אט ברגישות מדהימה הוא מוביל את ילדו אל המערה,
מערה שהיא למעשה השירותים הציבוריים. הילד כל כך מאמין לאביו,
נמצא איתו בתוך המשחק, משתף איתו פעולה בצורה שלא תאמן
וכך הם "מבלים" את הלילה ב"מערת השירותים הציבוריים של הרכבת התחתית".

רוצים לקבל כלים נוספים כדי לדעת מה הילד שלכם מרגיש, חושב ורוצה
לחצו כאן